ציור + מיצג: אמנים שורפים אמנות (2018)

הציור נוצר בעקבות "חוק הנאמנות לתרבות" של מירי רגב, והשתתף במיצג אמנים שורפים אומנות שהובילו שושקה (זאב) אנגלמאייר ואורן פישר בכיכר המדינה, תל אביב.

dakulwan1_20200627_111828_0.jpg
dakulwan1_20200627_111819_0.jpg

24.11.2018

"טבע דומם בפיקוח ממשלתי"
נובמבר 2018, ישראל

קצת מחשבות מהחודש האחרון:
אומנות היא מצרך יסוד, אין חברה בלי אומנות.

יש לה תפקיד לעורר, לשקף, לשהות, להתמודד עם מצבי מעבר ומשבר, ליצור דימויים, לתת ביטוי לתחושות, רגשות, חוויות, מחשבות ורעיונות.

לא ניתן לה להיות מוגבלת תחת מנגנון של צנזורה שמגבילה את השיח האומנותי והחברתי.

למימון המדינה של מוסדות תרבות יש תפקיד חשוב ביצירת אשראי לחופש אומנותי אל מול ההון הפרטי שהופכת האומנות לבידור ולמוצר זול ומנוון.. עדיין יש מה לחפש אפשרויות נוספות להתארגנות חברתית בה לאומנות יש תפקיד משמעותי בחברה בה אנחנו חיים.

כמובן שהכל קשור להתערערות של המושג "מדינה" כהתארגנות המשותפת של אנשים לארגן את המשאבים המשותפים שלהם.. חיינו מחייבים אומנות.

מחר אמנים שורפים אומנות נגד חוק הנאמנות בכיכר המדינה, ב-20:00 בואו לתמוך.

dakulwan1_20200627_111828_1.jpg

26.11.2018

אתמול השתתפתי בהפגנת "אמנים שורפים אמנות נגד חוק הנאמנות" שהיה טקס/פרפורמנס שבא להראות מצב של צנזורה עצמית של אמנים שיישרו קו עם מה נכון ליצור במקרה שהחוק יעבור.

המצב של תכתיבים פוליטיים מהממשלה על התוכן של האמנות הוא בלתי אפשרי בחברה דמוקרטית.

חוק הנאמנות בתרבות בא לייצר שיח של פילוג בין האמנים לחברה הישראלית במניפולציה שמנסה לצייר את האמנים כבוגדים, כמי שמשתמשים בכספי הקופה הציבורית נגד המדינה.

מצב כזה של משבר אמון צריך לעורר אותנו כאמנים להגיב, האמנות צריכה לקחת תפקיד אמיתי בחברה שבה אנחנו חיים ולא להיכנס למקום הצר של בידור ושעשועים שמנסים להכניס אותה אליו.

נדרשים תהליכים שמחברים את האמנים לקהילה ויוצרת אמון בניהם, אמנים צריכים לצאת מהגלריות הלבנות והנוחות. להפוך את האמנות למצרך בסיסי אמיתי.

הציור "טבע דומם בפיקוח ממשלתי" שציירתי נשרף כחלק מהטקס.

dakulwan1_20200627_111835_0.jpg

"טבע דומם בפיקוח ממשלתי 2"
ציירתי מיד אחרי ההפגנה
26.11.2018